Payback 2 - The Battle Sandbox

ניתוח מאת Mobexer

יש משחקים שמתאימים לערב שלם, ויש כאלה שקל לפתוח לכמה דקות כשכולם מחכים לאוכל או מתווכחים מי בוחר מה לראות. Payback 2 - The Battle Sandbox מתאים במיוחד לרגעים מהסוג השני: הוא זורק אתכם במהירות לתוך אקשן ארקיידי, עם מרדפים, קרבות ואתגרים שמרגישים שונים זה מזה. כששיחקתי בו, התרשמתי שהכיף שלו נובע מהמעבר התכוף בין סוגי משימות, ולא מסיפור ארוך שצריך לעקוב אחריו.

המשחק של Apex Designs Games LLP הוא בחירה מסקרנת למי שרוצה פעילות קצרה שאפשר לחלוק בטלפון או בטאבלט, אבל כדאי להבין מראש מה הוא לא: זו לא חוויית נהיגה רגועה, ולא משחק משפחתי נטול אלימות. הוא חינמי להורדה, אך כולל רכישות בתוך המשחק, והקצב התזזיתי שלו עלול להיות פחות נוח לילדים צעירים או למי שמעדיף שליטה פשוטה ונינוחה.

כשהטלפון עובר מיד ליד

כיף משותף, בלי להניח שכולם משחקים באותו סגנון

במכשיר משותף, היתרון של המשחק הוא שקל להציע לכל אחד טעימה קצרה: שחקן אחד יכול להתחבר למרדף, אחר לאתגר קרבי, ושלישי אולי יעדיף לנסות שוב שלב שלא הלך בפעם הראשונה. המבנה הזה עוזר כשלא כל בני הבית אוהבים את אותו סוג משחק. במקום להבטיח הרפתקה רציפה שדורשת התחייבות, אפשר להתייחס אליו כאל אוסף של התפרצויות אקשן.

עם זאת, כדאי להחליט מראש איך מעבירים את המכשיר. במשימות עמוסות, כמה שניות של חוסר תשומת לב מספיקות כדי לאבד שליטה או להיכנס לעימות לא מתוכנן. כשמשחקים בתורות, תור קצר ומוסכם עובד טוב יותר מהעברת הטלפון באמצע פעולה. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל במשחק שבו המצב עשוי להתחלף במהירות, ההבדל בין “עוד ניסיון” לבין ויכוח על מי הפסיד מורגש מיד.

אני אוהב במיוחד את האפשרות לבחור את מצב הרוח של המפגש: אם יש רק כמה דקות, אפשר לשחק בלי לצפות להתקדמות סיפורית; אם כולם פנויים יותר, אפשר להישאר ולנסות כמה אתגרים שונים. היתרון הזה הופך אותו למתאים להפסקה משותפת, אבל לא בהכרח לערב שבו רוצים לשחק יחד באותו מסך או לבנות חוויה קבועה כקבוצה. כאן חשוב להבחין בין לשתף מכשיר לבין לשחק בשיתוף פעולה: הראשון טבעי, והשני אינו הדבר המרכזי שהמשחק מציע.

קובעים גבולות לפני שמתחילים

בגלל שהוא זמין בחינם, קל להוריד את המשחק ולתת למישהו לנסות אותו מיד. אני ממליץ לעצור לרגע לפני כן, במיוחד במכשיר שמשמש כמה אנשים, ולבדוק מי משתמש בחשבון שמחובר לרכישות. הרכישות בתוך המשחק נעות בין 3.20 ₪ ל־50.00 ₪ לפריט, ולכן כדאי להסכים מראש אם קונים בכלל, ואם כן, מי רשאי לאשר הוצאה. עצם העובדה שההתקנה אינה עולה כסף אינה אומרת שכל מה שמופיע בהמשך חינם.

במכשיר משותף, גבול שימושי נוסף הוא להחליט שלא מבצעים רכישה בלי לשאול את בעל החשבון. זה אינו מחליף הגדרות או אמצעי אישור של המכשיר, אלא כלל ביתי פשוט שמונע הפתעות. אם כמה אנשים משתמשים באותו פרופיל או באותו מכשיר, עדיף גם להבהיר מראש מי משחק ומתי, במקום להניח שכל התקדמות או בחירה שייכת לאדם מסוים.

אין צורך להפוך את ההתקנה לפרויקט: המשחק מתאים למי שמוכן להתחיל להתנסות בלי הכנות רבות, אך הוא דורש סבלנות קצרה כדי להבין את הקצב ואת אופן השליטה. אם ילד מתוסכל בקלות מכישלון או נוטה ללחוץ במהירות על כל מה שמופיע, כדאי לשחק איתו בפעם הראשונה ולראות איך הוא מגיב, במקום להסתמך רק על התיאור בחנות.

תיאום קטן עושה את השיתוף נעים יותר

המשחק אינו תחליף לכלי תיאום בין בני הבית, אבל אפשר להפוך אותו לפעילות משותפת בעזרת כלל פשוט: מי שמחזיק במכשיר בוחר ניסיון אחד או שניים, ואז מעביר אותו הלאה. כך גם מי שפחות מנוסה מקבל הזדמנות בלי להרגיש שהאחרים השתלטו על המשחק. כשיש פערים ביכולת, אפשר להחליט שהמטרה היא לנסות ולא לנצח; זה מתאים במיוחד מפני שהאקשן המהיר עשוי להקשות על שחקן חדש לעמוד בקצב מיד.

עוד טיפ שעבד עבורי הוא לא להתחיל מפגש משותף דווקא במשימה שהשחקן הקבוע מכיר היטב. עדיף לתת לכולם כמה רגעים להכיר את התנועה ואת תגובת המשחק, ורק אחר כך להחליט אם ממשיכים. כך מצמצמים את היתרון של מי שכבר שיחק, והחוויה הופכת פחות לתצוגת מיומנות ויותר להזדמנות לבדוק יחד מה המשחק מציע.

המספרים מצביעים על קהל גדול: למשחק יותר מ־100 מיליון התקנות ודירוג ממוצע של 4.3 מתוך יותר מ־2.3 מיליון דירוגים. בעיניי, הנתונים האלה מסבירים למה קל למצוא בו משהו מוכר לחובבי משחקי פעולה, אבל הם לא מבטיחים שהוא יתאים לכל מי שמשתמש במכשיר. ההתאמה תלויה בעיקר בסובלנות לאקשן, בנכונות ללמוד שליטה ובשאלה אם בני הבית נהנים להתחלף ולאו דווקא לשחק יחד בו־זמנית.

לא כל שיתוף במכשיר הוא שיתוף בחוויה

בשימוש משותף, כדאי להפריד בין מי שהתקין את המשחק, מי שמשחק בו בפועל, ומי שמקבל החלטות על חשבון המכשיר. ילד עשוי להתייחס לכל מה שמופיע במשחק כחלק טבעי מהניסיון, בעוד שמבוגר רואה גם השלכות של רכישה או שימוש בפרופיל משותף. הסכמה פשוטה מראש—לא משנים הגדרות ולא מאשרים הוצאה בלי רשות—מונעת את הצורך לברר את הדברים באמצע משחק.

גם עניין ההתקדמות יכול להשפיע על האווירה. כאשר כמה אנשים משחקים באותו מכשיר, עדיף לא להבטיח לכל אחד שמירה או התקדמות אישית אם אינכם בטוחים כיצד השימוש המשותף מתנהל אצלכם. אפשר במקום זאת לקבוע שהמטרה של כל תור היא לנסות משימה, ללמוד את השליטה או להעביר את הזמן. כך אין ציפייה שכל משחק קצר ייצור תוצאה ששייכת לשחקן מסוים.

לדוגמה, בזמן שמחכים לארוחת ערב, מבוגר יכול להציג את המשחק, לבחור ניסיון קצר, ואז לתת לבני הבית להתחלף. מי שממתין יכול לצפות ולבחור את הסוג הבא של האתגר, בלי להחזיק את המכשיר בזמן שמישהו אחר באמצע פעולה. זה עובד טוב יותר כשהמשפחה מתייחסת אליו כאל פעילות מזדמנת ולא כאל תחרות עם ניקוד ביתי שחייבים להמשיך עד שמישהו מנצח.

למי הוא מתאים בבית — ולמי פחות

אקשן ארקיידי במקום עולם פתוח רגוע

ההצגה שלו כמשחק ארקיידי מתאימה לחוויה בפועל: הדגש הוא על פעולה, תגובות מהירות ומגוון מצבים, לא על נסיעה שקטה בנוף או התקדמות בקצב אישי. מי שמחפש משחק נהיגה רגוע ימצא בדרך כלל חלופה מתאימה יותר בכותרי מרוצים שמעמידים את הנהיגה עצמה במרכז. מי שרוצה משחק פעולה קצר ולא צפוי עשוי דווקא ליהנות מהמעברים בין אתגרים.

ההשוואה למשחקי עולם פתוח עם פשע ונהיגה מתבקשת, אך כדאי לא לצפות כאן בהכרח לאותה תחושה של מסע ארוך, דמויות ועלילה מתמשכת. גם השם המשנה “The Battle Sandbox” עשוי לגרום לחלק מהשחקנים לצפות לחופש מוחלט; בפועל, עדיף להגיע מתוך ציפייה למשחק ארקייד עמוס משימות ולא לסימולטור מפורט. זו הבחנה חשובה למשפחה, כי היא עוזרת לבחור לפי מה שרוצים לעשות עכשיו ולא לפי דמיון כללי למשחק אחר.

לצד הפעולה, המגוון יכול להיות יתרון ממשי במכשיר משותף: שחקן שנמאס לו ממרדף אינו מוכרח להמשיך באותו סוג חוויה לאורך זמן. מנגד, המגוון גם מקשה על מי שרוצה להתמקצע במערכת אחת ולבנות שגרה סביב סגנון יחיד. כדאי לחשוב עליו כעל משחק שמחליף אתגר, ולא כעל משחק שהעניין בו נשען על ליטוש ממושך של משימה אחת.

הגיל, התוכן והאמון של ההורים

דירוג הגיל הוא PEGI 12, ולכן לא הייתי מציג אותו כבחירה אוטומטית לכל ילד. המשחק כולל אווירה של קרבות ואלימות ארקיידית, והפעולה יכולה להיות אינטנסיבית. בבית עם ילדים בגילים שונים, עדיף שההורה ינסה אותו קודם או יצפה במשחק קצר, ואז יחליט אם התוכן והקצב מתאימים לילד המסוים. אותה תווית גיל אינה מחליפה היכרות עם הרגישויות של כל ילד.

יש גם שאלה של אמון סביב הוצאות. מכיוון שקיימות רכישות בתוך האפליקציה, כדאי להסביר לילדים שהורדה בחינם אינה הרשאה לקנות, ולוודא שהכללים ברורים לכל מי שנוגע במכשיר. אם חשוב לכם להימנע לחלוטין ממשחקים שמציגים אפשרות לרכישה, ייתכן שעדיף לבחור כותר אחר. אם אתם מוכנים לנהל את הגבול הזה, אפשר ליהנות מהמשחק בלי להפוך כל מפגש לדיון על כסף.

המשחק יצא ב־10 באוקטובר 2014, והגרסה הנוכחית היא 2.106.16; הוא דורש Android 6.0 ומעלה. לכן, לפני שמתקינים על מכשיר ישן שנשמר לילדים, כדאי לבדוק את גרסת המערכת ולא להניח שכל טלפון בבית יוכל להריץ אותו. יש לו גם כמות גדולה של דירוגים וביקורות רבות, אך פופולריות אינה תחליף להתנסות אישית, במיוחד כשהשליטה והקצב הם עניין של העדפה.

מה כדאי לבדוק בניסיון הראשון

בפעם הראשונה, אני מציע להתמקד בשלושה דברים ולא לנסות להבין הכול בבת אחת. ראשית, בדקו אם המכשיר נוח לאחיזה בזמן פעולה מהירה. שנית, תנו לשחקן חדש לנסות כמה סוגי אתגרים כדי לגלות אם הוא מעדיף מרדפים או עימותים. שלישית, עצרו אחרי ניסיון קצר ושאלו אם הכישלון מרגיש כמו אתגר שמעודד ניסיון נוסף או כמו תסכול. התשובה הזאת חשובה יותר מהתרשמות של צופה מהצד.

אם המכשיר משמש גם ללימודים, עבודה או שימוש של בני משפחה אחרים, קבעו זמן משחק פשוט. לא מפני שהמשחק דורש מפגש ארוך, אלא דווקא מפני שקל להוסיף “רק עוד ניסיון” כשהאתגר לא הצליח. כלל כמו משחקים עד שהאוכל מוכן או עד סוף ההפסקה מתאים יותר מהבטחה עמומה של “כמה דקות”, שקשה למדוד כשכל סיבוב מושך לעוד אחד.

למי שמתקשה בשליטה במסך מגע או מעדיף משחקים שבהם אפשר לעצור ולחשוב לפני כל פעולה, זו עלולה להיות בחירה פחות טובה. גם שחקנים שמחפשים בנייה, חקר רגוע או סיפור מתמשך עשויים להעדיף משחק אחר. היתרון כאן הוא דווקא המיידיות והבלגן המבוקר; אם אלה לא מושכים אתכם, אין סיבה לבחור בו רק מפני שהוא מוכר או פופולרי.

איך לבחור בין המשחק הזה לחלופות

כשאני משווה אותו לחלופות ארקיידיות, השאלה הראשונה שלי היא כמה זמן פנוי יש לי ומה אני רוצה לקבל ממנו. אם מתחשק לי להתמקד בנהיגה, לבחור קווים ולנסות לשפר את התחושה על המסלול, משחק מרוצים ייעודי כנראה יהיה מספק יותר. אם אני רוצה להיכנס במהירות לפעולה ולראות איזה סוג אתגר יתאים למצב הרוח, כאן יש יתרון לגיוון. הבחירה אינה בשאלה איזה משחק “טוב יותר” באופן מוחלט, אלא האם מגוון משימות מתאים לכם יותר מהתמקדות באחת.

גם מול משחקי עולם פתוח כדאי לכוון ציפיות. מי שנהנה לשוטט, לעקוב אחרי עלילה ולחזור לעולם מוכר לאורך זמן עשוי להעדיף חוויה בנויה סביב חקר וסיפור. כאן הייתי מגיע בלי לצפות למסע כזה, ובוחר בו דווקא כשאני רוצה פעולה ישירה. ההבדל הזה מועיל במיוחד להורים: כך קל להסביר לילד אם מחפשים משחק לנסיעה רגועה, משחק סיפור או כמה ניסיונות של אקשן קצר.

בבית עם שחקנים מתחילים, החלופה הנכונה עשויה להיות משחק איטי יותר, שבו אפשר להבין את המטרה לפני שהפעולה מתחילה. זה לא אומר שצריך לוותר מיד: אם השחקן החדש אוהב את האתגר, אפשר להתחיל יחד ולהחליף תורות. אבל אם הוא שוב ושוב מאבד שליטה ומתעצבן, עדיף לא להפוך את ההיכרות למבחן התמדה. לא כל משחק מתאים לכל אדם, גם כאשר מישהו אחר בבית נהנה ממנו.

פסק הדין למכשיר משפחתי

בעיניי, Payback 2 מתאים לבני נוער ולמבוגרים שרוצים משחק פעולה קצר, מגוון וזמין, ושיכולים להסכים על תורות ועל גבולות רכישה. הוא עובד היטב כמשחק שמוציאים להפסקה או למפגש לא מחייב, במיוחד כשיש בבית אנשים בעלי טעם שונה ורוצים שכל אחד ינסה משהו משלו. העובדה שהוא חינמי מורידה את חסם הכניסה, אבל הרכישות והדירוג לגיל מחייבים שיחה קצרה מראש.

הייתי מדלג עליו אם אתם מחפשים חוויה רגועה, משחק שמתאים לכל גיל ללא בדיקה, או פעילות שמבוססת על שיתוף פעולה רציף בין כמה בני משפחה. במקרה כזה, משחק חשיבה או מרוצים רגוע יותר עשוי להתאים טוב יותר. אם אתם אוהבים אקשן ארקיידי, מוכנים להתמודד עם קצב מהיר ולא מצפים לעולם פתוח עמוק, יש כאן בחירה משעשעת שאפשר לחזור אליה בלי להקדיש לה ערב שלם.

השורה התחתונה שלי פשוטה: התקינו אותו רק אם האקשן הוא חלק מהעניין, והפכו את השיתוף לכלל ברור במקום לצפות שהמכשיר המשותף יסתדר מעצמו. עם תורות קצרים, ציפיות מציאותיות לגבי התוכן וגבול מוסכם לרכישות, הוא יכול להיות תוספת מוצלחת להפסקות בבית. בלי הדברים האלה, הקצב וההוצאות האפשריות עלולים להפוך משחק קצר למקור לחיכוך.